<h1>הלכות נדה להרמב"ן פ"ז</h1>
<h2>דף ז:</h2>
המפלת כמין דגים וחגבים ושרצים, דין תורה אינה חוששת לולד. וכן המפלת כמין בהמה וחיה ועוף. ואם דומין לאדם בגבין ועין ולסת וגבת הזקן שהן צורת הפרצוף מצד אחד, אמו טמאה. ובזמן הזה בכולן טמאה לידה, אם זכר כדין זכר, ואם נקבה כדין נקבה. יתר על כן אמרו שאפילו שפיר מלא מים מלא דם חוששת לולד.
יוצא דופן אין אמו טמאה לידה, אפילו יצא עמו דם דרך דופן, טהורה מכלום, אינה טמאה לעולם עד שיצא דרך רחם.
<h2>דף י.</h2>
אי אפשר שיפתח רחם לילד בלא דם שיזוב ממנה קודם שיהא הולד כילוד. ואפילו המפלת בתוך ארבעים אי אפשר בלא דם שיזוב. לפיכך כל היולדת בזמן הזה צריכה שבעה ימים נקיים לאותה ראיה, שהרי כל הרואה דם טיפה כחרדל, כזבה גדולה היא נידונת. ואם היה הולד מטמא משום לידה, הרי האם עכשיו כיולדת בזוב, והזבה שילדה קודם ספירת זיבתה צריכה ז' ימים נקיים דין תורה, ומונה ז' או שבועים, ואח"כ מונה ז' הנקיים בימי טוהר, וטובלת טהורה. נמצאת אומר שכל היולדת זכר עכשיו, יושבת שבעה ללידה ושבעה נקיים לזוב. והיולדת נקבה, יושבת ללידה שבועים ולזיבה שבעה נקיים.
